יום שבת, 13 באפריל 2013

ביצוע נכון של תרגילים

להתאמן זה חשוב וטוב, אך תרגילי כושר שונים עשויים להיות מזיקים
כאשר הביצוע אינו מוקפד. ביצוע נכון של תרגילים שונים הוא קריטי
במניעת פציעות מיותרות ומעצבנות.
מאת: יובל שטיין

בתרגילי כושר ובפעילויות ספורטיביות יש חשיבות רבה לאופן הביצוע. נרצה תמיד להשקיע מאמץ בלימוד ומאמץ רב ככל האפשר לבצע את הפעילות בצורה הנכונה ביותר, ובכך להבטיח את קיומם של שני גורמים חשובים בביצוע אשר יעזרו לנו להמשיך בפעילות במשך שנים רבות.

בטיחות - בגופינו קיימים מנגנוני בטיחות הבאים לשמור על יציבה ולמנוע לחצים מזיקים על מפרקים שונים, למשל על חוליות הגב, מפרק הברך או הצוואר. ביצוע לא תקין של תרגיל המנטרל בדרך זו או אחרת מנגנונים אלה, טומן בחובו סיכון של פציעה, ולעיתים של פציעה חמורה אפילו. אנו מורגלים באופן טבעי לבצע תנועות שונות ומורכבות כמו הליכה, קימה וישיבה על כיסא, הרמה של חפץ מהרצפה ואיננו מודעים לכוחות השונים המופעלים בו זמנית ע"י השרירים על מנת להשלים את הפעולה באופן תקין.

ביצוע נכון ומוקפד של תרגילים מורכבים (כדוגמאת SQUAT) יעשה את התרגיל לבטיחותי יותר ובכך יסייע למנוע פציעות מיותרות, שהרי מטרת האימון היא לפתח ולשפר את היכולת ולא לפגוע בה. לדוגמא ישיבה נכונה על כיסא האופניים תפחית את העומסים המוטלים על הגב במהלך הרכיבה, וכן את העומס המוטל על הברכיים במהלך מאמץ הפידול.

יעילות - זמן הוא משאב יקר, עד שמוצאים את הזמן להתאמן – חבל לבזבז אותו! תרגיל אשר אינו מבוצע כראוי, מעבר לנושא הבטיחות, עלול להיות לא-יעיל ולבזבז את זמנך היקר. בתרגילים סבוכים יותר, שינוי קל של התנוחה עשוי להשפיע רבות על הפעלת השרירים אותם רוצים לאמן ולמעשה לאמץ שרירים נוספים הפוגעים ביעילותו של התרגיל.
לדוגמא, אחיזה שאינה רחבה מספיק במהלך תרגיל לחיצת חזה עם מוט תקטין את טווח התנועה במפרק הכתף, תגדיל את התנועה במפרק המרפק ובכך למעשה תחבל במטרת התרגיל (עבודה על שרירי החזה). ביצוע תנועה של "נדנדה" עם היד בזמן תרגיל כפיפת מרפקים עם משקולות בעמידה ייצור מצג שווא באשר למשקל האמיתי אותו ניתן להרים, ובמקרים קיצוניים ה"נדנוד" אף יפחית 30 עד 40 אחוז מהעומס האמיתי של המשקולת.

בדוק את עצמך במהלך ביצוע התרגילים או הפעילות, תמיד חשוב על שני נושאים אלו:

- איך אעשה את התרגיל באופן בטוח ונכון כדי למנוע פציעה
- האם אני עושה את התרגיל באופן יעיל דיו ומנצל את זמני היקר כראוי.

במקרה של בעיה אורטופדית או של ספק באופן הביצוע, רצוי להתייעץ עם מאמן כושר או לשכור שירותיו של מאמן כושר אישי.
כמו כן רצוי לקבל תוכנית אימונים מתאימה ממדריך כושר מוסמך.

מהם קוביות בבטן?

בואו נודה באמת: רבים מאיתנו (במיוחד גברים צעירים) היו רוצים להגיע לים או לבריכה ולחשוף לנגד עיני בחורות משתאות בטן חטובה בעלת צורה אופיינית – SIX PACK. פעם קראו לזה טבלת שוקולד או קרש כביסה, וגם היום אנשים עם לשון ציורית ממציאים דרכים לתאר את "הבטן הנכספת".

למה הבטן נראית כך כשהיא חטובה?

אצל כולנו, גם האדם השמן ביותר שאתם מכירים, יש "קוביות" בבטן. הסיבה היא, שזו הצורה בטבע של שריר הבטן הישר אצל בני אדם (למי שרץ לספר האנטומיה הקרוב: Rectus Abdominis). השריר הזה מתחבר בחלקו העליון בתחתית עצם החזה (מעין פיסת עצם בולטת במרכז החזה שלנו) ובחלקו התחתון מאחורי איבר המין. השריר הזה מחולק על ידי גידי ביניים דווקא לשמונה חלקים – Eight pack. את השניים התחתונים ביותר בדרך כלל לא תראו, הם נמצאים מתחת לקו הטבור שלנו, ומכוסים בגיד של שריר אחר.

ולמה בדרך כלל אנחנו לא רואים את קווי המתאר של השריר – כלומר את הצורה שלו?

פשוט בגלל שהם מכוסים אצל רובנו (מה לעשות..) בשכבה דקה (או עבה) של שומן תת עורי- שומן המצוי בין השריר לבין העור. אצל חלק קטן באוכלוסייה, בדרך כלל גברים אתלטיים או סתם אנשים רזים מאוד, ניתן לראות את השריר בבירור משום שהשכבה הזו של שומן דקה מאוד.

האם קוביות בבטן מעידות על כוח יוצא דופן של שרירי הבטן?
האם קוביות בבטן מלמדות על יכולת טובה של סיבולת לב ריאה?
האם קוביות בבטן מלמדות על בריאות טובה?


התשובה לשאלות האלה היא אחת: ממש לא. שרירי בטן ושרירים אחרים יכולים להיות חזקים מאוד גם בלי שתראו אותם – למשל אצל לוחם סומו. יש גם אנשים ממש חלשים עם קוביות מפוסלות ממש בבטן – למשל ילדים רזים מאוד. כמו כן אין קשר בין יכולת טובה של הלב לבין קוביות בבטן. יש אנשים שהלב שלהם הוא מכונה מדהימה המסוגלת לרוץ מרתונים שלמים – אבל הבטן שלהם אינה חטובה. יש אנשים עם בטן של אל-יווני אבל בריאות לקויה בלשון המעטה.

המסקנה: קוביות בבטן מלמדות רק על דבר אחד – שכבת שומן מאוד דקה בין שרירי הבטן לבין העור, זה הכל. הדבר נובע מגנטיקה מתאימה ו/או תזונה מתאימה למטרה הזו.

מדוע הקוביות נדירות כל כך?

פשוט כי בעולם שבו אוכלים הרבה ופעילים מעט – קשה להגיע לרמה כזו נמוכה של שומן. יש כמה השערות, אגב, למה קוביות בבטן נחשבות יפות כל כך – אבל זה כבר נושא למאמר קצר אחר.


הכותב, עידו, הוא מאמן כושר אישי ממרכז הארץ המאמן לקוחות הפונים
לגוף1 בפארקים, בחדרי כושר ובביתם.

יום שבת, 9 במרץ 2013

מנפצים את המיתוס: האם משקאות ספורט המכילים חלבון חיוניים?

כתבה מתורגמת מהבלוג של ג'ו פריל: www.joefrielsblog.com

חלף זמן רב מאז כתבתי על השימוש במשקאות ספורט הכוללים חלבון, נושא חדש יחסית, אשר שורשיו נטועים בשנות ה-90. יתכן שזה נשמע זמן רב, אבל בסופו של דבר לא חלף זמן רב כל כך מהזמנים בהם השתמשנו בפחמימות כמקור הדלק היחיד במשקאות הספורט שלנו. (התוספת של אלקטרוליטים למשקאות הספורט היא נושא נפרד לגמרי לפוסט אחר, אשר כתבתי עליו בעבר).

במהלך 15 עד 20 השנים האחרונות היה עניין רב בצריכת חלבון במהלך פעילות גופנית, אבל נראה שתשומת הלב שנושא זה מקבל בתקשורת ספורט הסיבולת התייצבה בשנים האחרונות. נראה שכבר לא שומעים כל כך הרבה על הנושא. יתכן שזה סימן שהשימוש במשקאות המכילים חלבון הפך מקובל, ולכן אין צורך לקדם אותו יותר. נראה כי רבים מן האתלטים שאני מדבר עימם משתמשים במשקאות ספורט המכילים פחמימות וחלבון, במיוחד באירועים קצרים האורכים פחות מ-3 שעות. נראה שבאירועים הארוכים יש פחות משתמשים, או לפחות זה הרושם שלי. רבים מהטריאתלטים למרחק איש ברזל שדיברתי עימם חוו "תקיעת בטן" (“Stomach Shutdown”) בעת שימוש במשקאות עם פחמימות וחלבון (הוספת חלבון למשקה מאטה את עיבוד תוכן הקיבה), אבל אינני יודע אם הם טיפוסיים לכלל הטריאתלטים למרחק איש ברזל או לא.

מחקרים בעייתיים
בשנתיים האחרונות שמתי לב כי הופיעו כמה מחקרים חדשים בנושא. אספתי אותם ולבסוף התיישבתי לקרוא אותם. העיון במחקרים התגלה כפרויקט גדול הרבה יותר ממה שציפיתי.

נראה היה שלמחקרים המקוריים שקראתי על מוצרים אלה לפני כמה שנים היו בעיות משותפות. המחקר הטיפוסי כלל כמה אתלטים שהתאמנו עד תשישות (עד כשל) ב-3 הזדמנויות שונות או יותר. באימון אחד הם שתו משקה המכיל פחמימות בלבד. באימון אחר הם שתו משקה המכיל פחמימות וחלבונים. ובאימון השלישי הם בדרך כלל השתמשו בפלצבו המכיל ממתיקים מלאכותיים. בדרך כלל מחקרים אלו מצאו כי משקה המכיל פחמימות וחלבון נתן פרק זמן ארוך משמעותית עד שהאתלט הגיע לאפיסת כוחות, בהשוואה לפחמימות בלבד או פלצבו.


היו מספר בעיות שראיתי שבנוגע למחקרים האלו. הראשונה היא שאתלטים במרוץ לא מתאמנים במאמץ קבוע ויציב עד לכשל. הייתי מעדיף לראות את סטנדרט מדידה דומה יותר למרוץ, כגון רכיבה נגד השעון, מרוץ אמיתי או משהו דומה.

הנושא השני חשוב עוד יותר. במחקרים אלה כמעט תמיד היו יותר קלוריות במשקה הפחמימות+חלבון מאשר במשקה הפחמימות בלבד. נדמה לי, שפגם זה הוא פגם משמעותי אשר מטה את התוצאות לטובת משקה הפחמימות+חלבון.

עירוב פחמימות מכמה מקורות
בחלק מהמחקרים הייתה אפילו בעיה חשובה נוספת. במחקרים אלה השתמשו במשקה פחמימות+חלבונים אשר כלל פחמימות ממספר מקורות, כגון פרוקטוז, מלטודקסטרין וסוכרוז. הוכח שעירוב של מספר סוגי ביחד במשקה הספורט משפר את ספיגת הפחמימות באופן משמעותי (עד כדי 44% ויותר) בהשוואה עם לכמות דומה של פחמימות ממקור יחיד (ראו Sawka [11], ו-Jentjens [5] במחקרים למטה).

לדעתי בעיות אלו הן בעיות קריטיות. לכן מצאתי שקשה לי לקבל את העמדה כי קיים יתרון מובהק לשימוש במשקאות הכוללים פחמימות+חלבון, במיוחד אם קיים הסיכון לבעיות במעיים כמו שאתלטים מסוימים חוו. יתכן כי משקאות אלו עושים עבודה טובה יותר מאשר משקאות הכוללים פחמימות בלבד, אבל המחקרים לא היו משכנעים בהתחשב בבעיות שלהם.

זכרתי את הכשלים האלו של המקרים כשהתחלתי לקרוא את המחקרים האחרונים, כדי לראות מה התגלה בשנתיים האחרונות. בעיקרון, אני לא רואה שינוי רב. למטה מצורפים המחקרים שיכולתי למצוא החל משנת 2003, כולל 5 מחקרים שהתפרסמו ב-2010 ו2011. (לחיצה על הקישור תוביל אתכם אל התקצירים ב-PubMed, אתם מוזמנים לקרוא את הפרטים ולהסיק את המסקנות שלכם).

ממצאים אחרונים
במקום לעבור על כל המחקרים האלה, ולכתוב פוסט מייגע למדי, אני אתמקד בפרטים של מאמר אחד בלבד – סקירת הספרות של Stearns ושותפיו באוניברסיטת קונטיקט, אשר יצאה לאור בשנה שעברה [12] .

המחקר מ-UConn בחן 11 מחקרים אשר עמדו בסטנדרטים להיכללות בפרויקט. שלושה מהמחקרים שנבחרו התבססו על מבחנים נגד השעון כמדדים. בשמונה מהמחקרים השתמשו במדדים של זמן לתשישות, על מנת לאמוד את ההשפעה של המשקאות בשימוש. רק 3 מהמחקרים המצוטטים כללו כמות קלוריות שווה למשקאות מבוססי פחמימות בלבד ולמשקאות מבוססי פחמימות וחלבונים. במחקרים האחרים היו יותר קלוריות במשקאות הפחמימות+חלבון פתרונות. (Stearns ושותפיו לא התייחסו לנושא עירוב סוגי פחמימות).

אז מה מצאה הסקירה מ-UConn? בשלושת המחקרים שהתבססו על מבחנים נגד השעון לא נמצאו הבדלים משמעותיים בביצועים בין שני משקאות. מתוך8 המחקרים שעשו שימוש בזמן עד לתשישות, במחקרים שכללו משקאות בעלי כמות קלוריות שווה לא היה שום הבדל בביצועים. רק במחקרים שעשו שימוש בזמן עד לתשישות וגם סיפקו יותר קלוריות במשקאות שכללו פחמימות+חלבון נמצא הבדל משמעותי בביצועים.

מסקנה מפתיעה
היתרונות שנמצאו למשקאות המשלבים פחמימות+חלבון במחקרים מעטים אלה, לפי החוקרים מ-UConn, "עלולים להיות תוצאה של האפקט הגנרי הנובע מתוספת הקלוריות (דלק), בניגוד לתועלת ייחודית של החלבון".

ובכן, האם אתם צריכים להשתמש במשקה פחמימות+חלבון או במשקה פחמימות בלבד באימונים הארוכים שלכם ובמרוצים? (אין תועלת באף אחד ממשקאות אלו במאמצים קצרים – כאלה אשר נמשכים לא יותר משעה או בדומה לכך). אם לא חוויתם שום בעיות קיבה כתוצאה משימוש במשקאות פחמימות+חלבון אני לא רואה שום סיבה לבצע שינוי. אין שום חיסרון ברור לשימוש במשקאות עם חלבון. אבל אם יש לכם בעיות בשימוש במוצרים אלו, או שפשוט אין לכם ניסיון עם מוצרים כאלה, הייתי מציע להיצמד למשקאות מבוססי פחמימות בלבד, מכיוון שיש להם היסטוריה ארוכה ומוצלחת.

אם יורשה לי להוסיף, חתיכה אחת מהפאזל חסרה כאן: חלק מהמחקרים בדקו את היתרונות של חלבון+פחמימות במהלך ואחרי פעילות גופנית בשיפור קצב ההתאוששות. נושא זה יכול להיות נושא חשוב העומד בזכות עצמו ללא קשר לביצועים. אני מקווה לדון בנושא זה בפוסט נפרד בהמשך.


מקורות


צילום: Thinkstock
27.11.2012
 
מתוך שוונג

איך להשתמש בידיים בזמן הריצה

כתבה מתורגמת מהבלוג של בובי מקגי: http://bobbysez.blogspot.com.

לגפיים עייפות קשה להגיב לפקודות מודעות, מה שהופך לקל יותר את ה-"שימוש" בעזרת מסלולים של רפלקסים וקצב. חלק מהתופעה הזו מתרחש גם כאשר משתמשים בסינפסות שוב ושוב – הן מתחילת לאבד כולין (choline)ומתקשות להעביר מסרים.

עובדות אלו מאפשרות, דרך הקשרים משולבים ומורכבים בין כל הגפיים הנקראים "השרשרת הקינטית" (kinetic chain), להשתמש בידיים בצורה אפקטיבית כדי לרוץ טוב יותר.

רכיב מפתח בריצה אפקטיבית הוא להבטיח שהרגליים יהיו על הקרקע לפרק הזמן הקצר ביותר האפשרי בכל פגיעת רגל נתונה. קוראים לזה קצב צעדים, והידיים והרגליים חייבות לנוע בתיאום מושלם (ברך שמאלית למרפק ימני מקדימה, לדוגמה). ההיגיון הוא שככל שמכים עם היד אחורה מהר יותר ואז מניפים אותה קדימה מהצד השני, כך הרגל חייבת לנוע מהר יותר – ריצה אפקטיבית נמדדת לעיתים קרובות במהירות החזרה של כף הרגל לנחיתה הבאה אחרי ההרמה מהקרקע (toe off). (כמובן שאורך הצעד הוא החצי השני של המשוואה, אבל זה סיפור אחר לחלוטין).

הקפידו שהידיים יישארו מכופפות במרפקים ב-90 מעלות או אפילו קרוב יותר. אני משתמש לעיתים קרובות בחלוק נחל קטן, אשר מוחזק בכיפוף של המרפק ואסור לתת לו ליפול במהלך הריצה, כדי לתרגל רכיב זה. במהלך התנועה של הזרוע, בכל נקודה, החלק הנמוך ביותר חייב להיות המרפק; ככל שהמנוף קצר יותר ניתן להניף אותו מהר יותר. אם אין פגמים במקומות אחרים, הידיים צריכות לנוע באופן סימטרי מתחת לכתף – כלומר, כאשר הירכיים מקבילות במהלך צעד הריצה, הזרועות צריכות להיות מקבילות אחת לשנייה ולפני השטח, ואמצע הזרועות צריך להיות ישר מתחת לבתי השחי/כתפיים. שמרו על הידיים מעל קו המכנסיים. כאשר מסתכלים עליכם מקדימה הידיים צריכות להיות בפנים (או קרובות יותר לגוף מאשר המרפקים). אם אפשר שמרו על כל יד מחוץ לעצם החזה ונסו לא לחצות את קו האמצע של הגוף. מצד שני, ישנם רצים טובים שעושים זאת וזה לא מה ששובר אותם. מה שכן שובר זה סיבוב של פלג הגוף העליון דרך קו התנועה, כאשר יש "נתק" ברור בין הגו והרגליים.

צילום איסטרולציה: Thinkstock


רצים טובים אפילו סוגרים את זווית המרפק כאשר היד מונפת קדימה ופותחים אותה מעט כאשר היא מונפת אחורה. שמרו על הידיים משוחררות ופרק כף יד יציב, עם האגודל על האצבע המורה ככלל ...אממ... אצבע!

תנועת יד משוחררת, מכופפת, מתואמת, מהירה וחובטת לאחור תסייע לכם להיות רצים אפקטיביים יותר.
מתוך שוונכ

על שיפור הסיבולת והעייפות בריצות

כתבה מתורגמת מהבלוג של בובי מקגי: http://bobbysez.blogspot.com.

מחקר חדש מראה שהשימוש המינימאלי בחמצן (המדד ליעילות המקסימאלית) מושג כאשר ממוקדים בחוויית או תחושת הריצה עצמה; פשוט מתחרים או רצים.

כל מצב פחות ממצב זה של זרימה מודעת לחלוטין יכול להיות מופרע בקלות על ידי עייפות או כל איבוד אחר של המיקוד. כאשר אני מלמד רצים כיצד להישאר הכי יעילים במהלך הריצה אני תמיד ממליץ להם להתמקד בתחילת הריצה במילים המתארות מצב רוח – מילים כמו חזק, רגוע, כשיר, מסוגל, מוכן, תחרותי, זורם, נהנה, ועוד.

ברגע שהעייפות משתלטת הרצים מתחילים לאבד את הקצב, ומכניקת הריצה שלהם מופרעת ובלתי מתואמת (כפי שקורה לרוב בירידה מהאופניים לריצה בטריאתלון), הזרימה הזו וסוג המיקוד האידיאלי ששימש עד כה אובדים, והרץ חייב לנקוט בטקטיקה חדשה. טקטיקה זו מתמקדת בתהליך. התמקדות בעייפות או בביצועים, ובמיוחד בתוצאה, היא דיסוציאטיביות והוכחה כפחות יעילה. לעתים קרובות התמקדות בתהליך יכולה להחזיר את הקצב והזרימה, ולסייע בחיפוש המיומן אחרי הקצב הנכון של הרגליים. סט של מיומנויות, כמו קיצור הצעדים בכדי להחזיר או לשמר קצב, אפשר ללמד/ללמוד ויכול להיות הדרך בחזרה לתוך הריצה.
אז לסיכום: התמקדות בכל דבר אחר מלבד מה שיקדם אתכם קדימה מהר יותר, כאשר העייפות משתלטת עליכם במהלך הריצה, יכול להיקרא איבוד מיקוד. התמקדות בעייפות או ניסיון למחשבה דיסאסוציאטיבית, כלומר מחשבה על משהו אחר בכדי להסיח את הדעת מהמשימה, כאשר המרוץ או הריצה קשים, פוגעים באפשרות לגייס את הכושר והיכולת. התמקדות בדרך שבה אתם רצים (התנועה המכנית) גם היא לא יעילה, שכן זהו תהליך קוגניטיבי המתרחש הרבה יותר לאט (תהליך כימי) מאשר הזרימה (החשמלית) הטבעית של פעולת הרפלקס (הבלתי מודעת). מחשבות על הבאת הגפיים והגוף לתנוחה אופטימלית בכדי להשיג מקסימום תועלת מהכוח ומהחזרה האלסטית הן דרכי התמקדות מצוינות. התמקדות בתחושה או בתמונה גם היא חזקה מאוד, במיוחד כאשר הם רעננים במוחכם. בתחילת מרוץ סיבולת, התמקדות במילים המתארות מצב רוח כמו קל, חלק, זורם, רגוע, תסייע לכם לא להתערב קוגניטיבית ביכולת הטבעית של הגוף לבצע. בטריאתלון זה יהיה רלוונטי בעיקר בשחייה, וברכיבה אם זה אירוע עם דראפטינג. עם זאת, כאשר העייפות משתלטת, שימושי יותר לחשוב באופן אובייקטיבי מה לעשות, במיוחד אם הסגנון הידרדר.

צילום אילוסטרציה: Thinkstock
תורגם משוונג